שונאת גורדי שחקים, שונאת מגדלים פורחים באוויר, שונאת את בית המקדש, שהפך להיות ורסיה מאוחרת של מגדל בבל. בכל זאת אני באבל, לא בגלל שחרב, בגלל שנבנה, בגלל התוצאה. דור הפלגה – שעד היום כלום בו לא השתנה. תמיד אני מצטטת תלמיד ששאל את רבו "רב כבר למעלה מאלפיים שנה קיים ואהבת לרעך כמוך, הכלל הכי חשוב בתורה, ועד היום הוא כלל לא פופולרי לא כבש במה ענה לו הרב "אז מה אתה מציע, שנפסיק לנסות?"
"קשה עלי פרדתכם" – פרוש רש"י, במדבר כט לד: משל למלך שערך סעודה שבעה ימים לנתיניו, כה גדולה הייתה אהבתו אליהם שהוסיף להם יום נוסף (שמיני עצרת). אפשר לראות זאת בשתי דרכים: אחת – קשה לו להיפרד מהם כי אוהב אותם כל כך, דרך שנייה – כי לא יכול לראות את הפרוד ביניהם, לכן הוסיף להם עוד יום, בתקווה שסוף סוף יתחברו ביניהם.
בואו נבנה מגדל שראשו בשמים, בואו נבנה ארמון למען שמו. בורא עולם הטוב והמטיב נמצא במנוחה מוחלטת לנבראיו ורואה מקצה עולם ועד סופו (מינימום). לא צריך ארמונות (רעיון של יזמים פרטיים). כל מה שביקש בורא עולם: "עשו לי משכן ושכנתי בתוככם". משכן נייד, על מנת שתוכלו לקחת אותי אתכם בדרך, תרתי משמע. כמה מרגש פשוט וגאוני.
עוד דרך של קרבה מצידו (תמיכה אינטנסיבית) הוא עמוד האש והענן שמנחים מובילים את בני ישראל מיד אחרי שחצו את ים סוף (מדענים מספרים שבאותו הזמן היה אירוע קוסמי גדול, שביט נוגה וכדור הארץ כמעט נפגשו, ואז כמו שכתוב בתנ"ך עברו עמוד האש והענן מראש המחנה לזנבו, כלומר הוחלפו הקטבים והשתנו הכיוונים. צפון הפך דרום, מזרח הפך מערב. זהו ההסבר לשאלה מדוע ארכה להם הדרך ארבעים שנה (המרחק הפיזי הרי לא הצריך זאת). הנה שוב הזדמנות לתת להם זמן להתעשת ולתקן את דרכיהם (סיר הבשר ועוד כל מיני קיטורים על שמאל ועל ימין).
"קראוהו קרוב" (ישעיהו מה ו) ועל זאת בא הנביא ומזהיר: דעו לכם זה שאתם קוראים לה' – נמשך מזה שהוא קרוב ויש לכם עכשיו הזדמנות להידבק בו יתברך.
הקורונה (כתר) קירבה נוספת בה בורא עולם קורא לאנושות כולה להתחבר אליו בדרך הטובה. לבוא מאהבה כי שנאת חינם כבר הוכיחה את עצמה להזכירנו: "לא חרב בית המקדש אלא בשם שנאת חינם."